אולם, אין זה המצב מאז ומקדם, אפילו לא מאז הקמת המדינה. העיסוק החוקתי הוא רחב ומשתנה ללא הרף בהתאם לצרכים והערכים של המדינה.
בשנות ה-70' של המאה ה-20 חוקקה פקודת רכב מנועי, אשר קבעה כי כל אדם הנוהג ברכב ממונע חייב לבטח את עצמו מפני נזקי גוף הנובעים מתאונות דרכים. ישנן 2 השלכות חשובות לחיוב זה:
לא מדובר רק בך
ביטוח החובה שלך מגן גם על הולכי הרגל, רוכבי האופניים, הקורקינט, הסגווי וכדומה בפרט, ולכל משתמשי הדרך בכלל. יש אמנם שיח חם בנושא הרחבת כנפי חוק ביטוח החובה והחלתו גם על משתמשי אופניים וקורקינטים חשמליים כפי שחלים על כלי רכב. קרי, רוכב אופניים חשמליות שפגע במשתמש דרך יקבל את האחריות החוקית הנגזרת מכך. חשוב לציין כי ביטוח החובה מכסה את נוסעי הרכב שבו הם נסעו ונפגעו ולא רק את הנהג.
החוק כפי שציינו – "לומד" את הנעשה ומשתנה בשטח כתוצאה מקיומו והשפעתו. החקיקה יוצרת תיקונים וחוקי המשך במסגרת החוק הראשי. כך חוקק בשלב מאוחר יותר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים משנת 1975, במסגרתו הוקמה "קרנית" – במקרה של תאונה שבה לנהג לא היה ביטוח חובה, "קרנית" מפצה את הנפגעים על נזקי הגוף במקום ביטוח החובה החסר. ברם, אליה וקוץ בה, "קרנית" יכולה לתבוע את הנפגע על הכספים ששילמה כיוון שהפוגע עבר עבירה פלילית בכך שנהג ללא ביטוח חובה. דאגו לחידוש ביטוח החובה בזמן, נהגו בזהירות ובמקרה של תאונה חלילה וחס אספו את כל המסמכים והאישורים הרפואיים והביטוחים ופנו לעורך דין המטפל בתחום.
בברכת חג פסח שמח,
גיל קראוס // עורך דין לענייני נזיקין // 03-6766602 |
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה